זוהי צורת הצגה קלאסית של "משחק בצורה נורמלית", ותורת המשחקים עוסקת בניסיון לחזות מה תהיה תוצאת המשחק (כלומר מה יבחרו השחקנים). ננסה לתת תשובה לדוגמא שלפנינו. נסתכל על שותף 1. הוא אינו יודע מה השותף השני יבחר, אך הוא יכול לדמיין כל אחת משתי האופציות. אם שותף 2 בוחר "זול", עדיף לשותף 1 לבחור "יקר" (רווח של 85 אם שותף 1 בוחר "יקר" מול 45 אם בוחר "זול"). גם אם שותף 2 בוחר "יקר", עדיף לשותף 1 לבחור "יקר" (רווח של 35 ל"יקר" מול -5 ל"זול"). כלומר בכל מקרה, לא משנה מה 2 יעשה, ל-1 עדיף לבחור "יקר". באותו אופן גם שותף 2 תמיד יעדיף לבחור "יקר". בתורת המשחקים תופעה זו מכונה "אסטרטגיה דומיננטית", והתחזית היא, לכן, ששני השותפים יבחרו עורך-דין יקר. באופן פרדוקסאלי, בחירה זו מרעה את מצבם – אם שניהם היו בוחרים עו"ד זול מצבם היה משתפר.

דוגמא זו היא למעשה וריאציה על "דילמת האסיר" המפורסמת. כאמור למעלה, תרומתה של תורת המשחקים כאן היא כפולה. ראשית, בעצם זיהוי המצב והדינאמיקה שמובילה לכשל. שנית, תורת המשחקים מספקת כלים המאפשרים לשנות את הסיטואציה כך שהכשל ימנע, ויעילות חברתית תושג. קצרה היריעה מלפרט, אולם במשך השנים הורחב הניתוח הבסיסי הנ"ל, תובנות רבות נוספו, והוצעו מספר רב של פתרונות לבעיה בסיסית זו. הקורא יכול לראות המחשה של תהליכים אלה במהלך שעשועון טלוויזיוני בקישור הזה.

 

כללי הצבעה בבחירות – באילו מקרים בוחרים יעדיפו להצביע למועמד הפחות אהוב עליהם?

ישראל הינה מדינה המשופעת בבחירות לכנסת. כל אזרח עומד בפני ההחלטה – במי לבחור הפעם – מידי שנים ספורות. הויכוח הישן של בחירה במפלגה גדולה או במפלגה קטנה זוכה להבנה חדשה תוך שימוש בעקרונות תורת המשחקים. תחום רחב וחשוב בתורת המשחקים חוקר את היתרונות והחסרונות של כללי הצבעה שונים. הצבעה מתרחשת לא רק בבחירות כלליות, אלא גם בבתי משפט ובאגודות שונות. למרבה ההפתעה, גם הפסיכולוגיה משתמשת בכללי הצבעה על מנת להסביר חוסר עקביות בעמדות של אינדיבידואל ספציפי, כאשר הטענה היא שרכיבים שונים אצל האדם "מצביעים" לגבי עמדה מסוימת, והעמדה שהאדם בסופו של דבר מבטא "בקול רם" היא תוצאה של הצבעה פנימית כלשהי. על מנת להמחיש מהם סוגי התובנות שמציעה תורת המשחקים בתחום זה, נתאר דוגמא.

ישנם שלושה מועמדים בבחירות, B, Aדו– C וישנם שלושה אזרחים שבוחרים. נניח שההעדפה של אזרח 1  היא A>B>C ככלומר הוא מעדיף את A אח"כ אתB גולבסוף את C . באופן דומה, נניח שההעדפה של אזרח 2 היא B>C>A , ושל אזרח 3 היא C>A>B . אם הבחירות מוכרעות ע"י רוב, וכל אזרח מצביע עבור המועמד העדיף עליו, יש תיקו (כל מועמד מקבל קול אחד) ונניח כי A יבחר (כל אחד מהשלושה יכול להיבחר והפרדוקס יקרה לכל כלל שבירת שוויון). במקרה זה, עדיף לאזרח 2 להצביע עבורC   ולא עבור B. אם יעשה זאת, יבחר B, שהוא עדיף ל-2 על פני C . הראשון שתיאר תופעה זו היה Condorcet, אציל צרפתי בן המאה ה-18. כיום תופעה זו ידועה בבחירות בהם מתמודדות שלוש או יותר מפלגות – ולעיתים קרובות נשמעת הטענה שהמצביעים צריכים להתמקד בשתי המפלגות הגדולות אפילו אם ההעדפה האמיתית שלהם היא אחת המפלגות הקטנות. תוצאה מפורסמת בתורת המשחקים הראתה שתופעה זו אינה מתרחשת רק בכלל ההצבעה "על פי רוב", אלא היא אוניברסאלית – בכל כלל הצבעה שבו לכל אזרח יש אפשרות להשפיע, ישנם מקרים בהם כדאי לחלק מהאזרחים לא לפעול עפ"י ההעדפה האמיתית שלהם. תורת המשחקים ממשיכה ולומדת את היתרונות והחסרונות של כללי הצבעה רבים ומגוונים, על מנת להציע באיזה כלל להשתמש למגוון מטרות שונות. כאמור למעלה, מידע זה מתברר כשימושי למגוון רחב של מטרות.